לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאׇהֳלֵיכֶֽם׃

לך אמר להם: שובו לכם לאהליכם. אבן עזרא מבאר שהטעם הוא שירד, כלומר שה׳ אומר למשה לרדת מן ההר ולומר לעם לשוב לאוהליהם. הפסוק מתאר את הוראת ה׳ למשה לשלוח את העם חזרה לאוהליהם לאחר מעמד הר סיני והדיבור עמם. אונקלוס מתרגם ״איזל אמר להון תובו לכון למשכניכון״. הפסוק מסמן את סיום השלב של הגילוי הפומבי לכל העם: לאחר עשרת הדברות ובקשת העם, ה׳ מורה למשה לשחרר את העם לאוהליהם, בעוד משה עצמו יישאר לקבל את המשך התורה. הפסוק מכין את המעבר לפסוק הבא, שבו ה׳ מצווה את משה להישאר עמו. יש כאן חלוקת תפקידים: העם חוזר לאוהליו, ומשה נשאר לקבל את שאר המצוות שימסור אחר כך לעם.