הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

השמר לך פן תשכח את ה׳ אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. רש״י מבאר ש״מבית עבדים״ פירושו לפי התרגום ״מבית עבדותא״, ממקום שהייתם שם עבדים. אבן עזרא מבאר שהטעם ״מבית עבדים״ הוא שלא היו לך ערים ובתים מלאים. הפסוק מזהיר: בעת השובע והשפע, היזהר פן תשכח את ה׳ שהוציאך ממצרים. הפסוק מבטא את עיקר האזהרה שהוכנה בפסוקים הקודמים: דווקא כאשר ישראל ייהנו מן השפע בארץ, קיימת סכנה שישכחו את מקורו. הזכרת יציאת מצרים מדגישה את הניגוד: מי שהיה עבד בלא רכוש ונגאל, אסור לו לשכוח את גואלו בעת שהוא נהנה מבתים מלאים. הפסוק מלמד שהשובע מחייב הכרת טובה מוגברת, ושיש להיזהר במיוחד מן השכחה בעת הרווחה, ולזכור תמיד את ה׳ שהעניק את כל הטוב.