לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם׃

לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם. רש״י מבאר ש״מאלהי העמים אשר סביבותיכם״ הוא הדין גם לרחוקים, אלא שלפי שאתה רואה את סביבותיך תועים אחריהם, הוצרך להזהיר עליהם ביותר. הפסוק אוסר ללכת אחרי אלוהי העמים. אונקלוס מתרגם ״לא תהכון בתר טעות עממיא״. הפסוק ממשיך את המסר של נאמנות לה׳ אחד, ואוסר במפורש על עבודת אלוהי העמים השכנים. לפי רש״י, ההדגשה על ״סביבותיכם״ אינה מגבילה את האיסור אלא מבליטה את הסכנה המיוחדת מן הקרובים, שהשפעתם חזקה יותר. הפסוק מלמד על הצורך להיזהר מהשפעת העמים הסובבים, שדרכם עלולה למשוך את ישראל לעבודה זרה. יש כאן המשך ישיר לציווי על יראת ה׳ ועבודתו, המדגיש שהנאמנות לה׳ שוללת כל פנייה אחר אלוהי העמים, בין קרובים בין רחוקים.