וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

ומשלם לשנאיו אל פניו. בְּחַיָּיו מְשַׁלֵּם לוֹ גְמוּלוֹ הַטּוֹב, כְּדֵי לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא:

וּמְשַׁלֵם לְסָנְאוֹהִי טָבָן דִי אִנוּן עָבְדִין קֳדָמוֹהִי בְּחַיֵיהוֹן לְאוֹבָדֵיהוֹן לָא מְאַחַר עֹבַד טָב לְסָנְאוֹהִי טַבְוָן דִי אִנוּן עָבְדִין קָדָמוֹהִי בְּחַיֵיהוֹן מְשַׁלֵם לְהוֹן

ומשלם לשונאיו. לכל א' משונאיו כמו וצדיקים ככפיר יבטח:

אל פניו. הטעם לעצמו. וי״‎א כמו בפניו בכעסו והטעם כי ישלם לשונאיו בעבור ששנאו האמת:

להאבידו לא יאחר לשונאו. י״‎א כי הטעם ישלם לרשע גמול טוב שעשה בעוה״‎ז ולא יאחר לתת לו בעוה״‎ב והנכון בעיני שהוא כנגד אוהביו שהם עומדים לאלף דור שונאיו יאבדו והוסיף לא יאחר שיחשוב שיעמוד בנו או בן בנו כטעם על שלשים ועל רבעים:

ומשלם לשונאיו אל פניו - גמול חטאתיו.

אל פניו - בחייו לו ולבניו עד דור רביעי, זהו - לא יאחר - או בחייו או עד רבעים, זהו פשוטו וזו היא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות, שעל החטאים לא יענש מרביעי ואילך, אבל גמול החסדים אף על פי שחוטאין מאה דורות צדיק אחד תעמוד צדקתו אף לדור אחרון של אלף דור, שימצא תמים.

ומשלם לשנאיו אל פניו בחייו נפרע ממנו בעונותיו.

אל פניו ישלם לו ואינו נפרע מבניו כשאינם אוחזין מעשיו בידם כדכתיב ביחזקאל הוא לא ימות בעון אביו וגו'.

וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה אָמַר שׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים וְגָמַר אֹמֶר פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לְשׁוֹן יָחִיד? וְאוּלַי כִּי טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן רַבִּים כִּי לֹא יְשַׁלֵּם לָרָשָׁע אֶל פָּנָיו אֶלָּא כְּשֶׁיִּרְאֶה כִּי לֹא הוּא בִּלְבַד שׂוֹנֵא אֶלָּא גַּם הַבָּאִים מִמֶּנּוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁבָּזֶה אֵין לוֹ תִּקְוָה, וְהוּא אָמְרוֹ וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים. אֲבָל אִם לֹא יִהְיֶה שׂוֹנֵא אֶלָּא הוּא, וְזַרְעוֹ הַבָּא מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה שׂוֹנֵא, בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ לְהַאֲבִידוֹ.

וְגָמַר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי בְּיָחִיד מְדַבֵּר הַכָּתוּב, אֶלָּא שֶׁהֶעִירְךָ בַּדָּבָר הָאָמוּר בְּמַה שֶׁאָמַר שׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים, וְחָזַר לוֹמַר לֹא יְאַחֵר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: וְאִם אֵין הָרָשָׁע בָּא בְּרַבִּים אֶלָּא הוּא לְבַד שׂוֹנֵא וְלֹא הַבָּאִים אַחֲרָיו, יִתְחַכֵּם ה׳ עִמּוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר וְלֹא יְאַחֵר לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְשַׁלֵּם לוֹ עָנְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְשִׁיעַ עוֹד וְתֹאבַד תִּקְוָתוֹ, אֶלָּא יְמַהֵר לְשַׁלֵּם לוֹ מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ אוֹ יִסּוּרִין כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה שֶׁיִּזְכֶּה בְּאֶמְצָעוּת בְּנוֹ.

וְאָמְרוֹ אֶל פָּנָיו - עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי עבודה זרה ג:א:ה) שֶׁהַצַּדִּיקִים מַטְעִימָם ה׳ סָמוּךְ לְמִיתָתָם מֵעֵין עוֹלָמָם, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וִישֵׁנִים מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהָרְשָׁעִים מַרְאֶה לָהֶם הָרָעָה הַמְזוּמֶּנֶת לָהֶם קוֹדֶם צֵאתָם מֵהָעוֹלָם (אסתר רבה פרשת ותמאן המלכה ושתי), וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ אֶל פָּנָיו - פֵּרוּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה קוֹדֶם שֶׁיִּטָּמְנוּ פָּנָיו בֶּעָפָר יַרְאֵהוּ תַּשְׁלוּמָיו וְלֹא יְאַחֵר עַד בּוֹאוֹ שָׁמָּה.

חסלת פרשת ואתחנן