וְלֹא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי־חֵ֥רֶם הֽוּא׃ {פ}

הפסוק חותם את הפרשה באזהרה: ״ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא״. חזקוני מבאר ש״שקץ תשקצנו״ מוסב על הכסף והזהב שעל הפסילים. לפי פשט הדברים, המכניס לביתו דבר של עבודה זרה נעשה בעצמו חרם כמותה - נמשך אל דינה ואיסורה. הכתוב מכפיל את הלשון ״שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו״ כדי להדגיש עד כמה על האדם לתעב ולהרחיק את הדבר האסור. המסר הוא ריחוק רגשי ומעשי מוחלט מכל שריד של אלילות, שלא תחדור אל תחום הבית ותדבק באדם.