אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃

אַרְעָא דִי לָא בְעִצוּרִין (נ''א בְמִסְכֵּנוּ) תֵּיכוּל בַּהּ לַחֲמָא לָא תֶחְסַר כָּל מִדַעַם בַּהּ אַרְעָא דִי אַבְנָהָא פַרְזְלָא וּמִטוּרָהָא תִּפְסוּל נְחָשָׁא

במסכנות. בדלות ועניות וכן ילד מסכן וחכם:

אשר לא במסכנת תאכל בה לחם - כלומר: לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן, שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם, יהיה לך - גפן ותאנה ורמון וגו' ודבש תמרים, שהם מתוקים.

לא תחסר כל בה כל הגדל בה אינו גדל בחסרון אלא בשפע.

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם וְגוּ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תענית ד): ״אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל״, אַל תִּקְרֵי אֲבָנֶיהָ אֶלָּא בּוֹנֶיהָ, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהֵם מְחַדְּדִים זֶה אֶת זֶה כַּבַּרְזֶל. וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ פָּסוּק זֶה עַל לוֹמְדֵי תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ? וְנִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם כִּי פָּסוּק זֶה מַתְחִיל בְּעִנְיְנֵי אֲכִילַת לֶחֶם, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, וְאֵיךְ נָתַן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים וְהִפְסִיק בַּבַּרְזֶל, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַכֹּל מְדַבֵּר מֵהַנְהָגַת לוֹמְדֵי תּוֹרָה, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל (אבות ו ד). וְהַבֵּאוּר הוּא שֶׁאֶרֶץ זוֹ לֹא בַּעֲבוּר מִסְכֵּנוּת וְדַלּוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם כְּמוֹת שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי ״לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ״, אֶלָּא לְפִי שֶׁהִיא ״אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ״ - בּוֹנֶיהָ - ״בַרְזֶל״, מְחַדְּדִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, וְכָל כָּךְ יִהְיֶה לָהֶם חֵשֶׁק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא יִדְרְשׁוּ אֵיזוֹ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים הֲרֹג צֹאן וְשָׁחוֹט בָּקָר, אֶלָּא יִסְתַּפְּקוּ בְּלֶחֶם לְבַד. וְאַל תֹּאמַר שֶׁבַּעֲבוּר זֶה יוּתַּשׁ כֹּחָם, אֶלָּא עַל כָּל פָּנִים יִהְיוּ חֲזָקִים כַּבַּרְזֶל, כִּי הַתּוֹרָה תּוֹסִיף תֵּת כֹּחָהּ לָהֶם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ: ״אֲבָנֶיהָ״ - בּוֹנֶיהָ, אֵין צֹרֶךְ לָזֶה, כִּי מִדֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְכַנּוֹת אַנְשֵׁי הַשֵּׁם בַּאֲבָנִים, כְּמוֹ: ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים״ (תהלים קיח כב), ״כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת״ (זכריה ט טז), ״הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה״ (שם ד ז), וְכֵן רַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, כִּי הַצַּדִּיק אוֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב ״וּמֵהֲרָרֶיהָ״, הַיְינוּ מִן אַנְשֵׁי הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״הָרִים״, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו ב): ״שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳״, מֵהֶם ״תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת״, כִּי נְשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת נָחָשׁ (אבות ב טו). וְהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן.

וּבְסָמוּךְ הִזְהִיר עַל הַמּוֹתָרוֹת וְאָמַר ״פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״פֶּן תֹּאכַל וְתִשְׂבַּע״, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר פֶּן תִּדְרוֹשׁ אַחַר הַמּוֹתָרוֹת וְתֹאכַל אַחַר שֶׁכְּבָר שָׂבַעְתָּ, וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר יָשַׁבְתָּ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ כְּבָר דִּירָה כְּדֵי צָרְכְּךָ, וְלֹא תִּסְתַּפֵּק בַּמֻכְרָחוֹת וְתִבְנֶה עוֹד לְלֹא צֹרֶךְ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ נוּכַל לוֹמַר שֶׁגַּם בַּפָּסוּק הַזֶּה הִזְכִּיר הָאֲכִילָה וְהַבָּתִּים, שֶׁאָמַר: ״אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם״, הַיְינוּ הַסִּפּוּק הַהֶכְרֵחִי בָּאֲכִילָה כָּאָמוּר, ״אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ״ הַיְינוּ בּוֹנֶיהָ ״בַרְזֶל״, כִּי הַבּוֹנֶה כְּדֵי צָרְכּוֹ הוּא הַבִּנְיָן הֶחָזָק כַּבַּרְזֶל אֲשֶׁר מִתְקַיֵּם לָעַד. לֹא כֵן הַבּוֹנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ, כִּי מִבִּנְיַן הַמּוֹתָרִים וַדַּאי לְחָרְבָּה יִהְיֶה וְשָׁמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב, כְּדֶרֶךְ רֹב חֲצֵרוֹת שֶׁל שָׂרִים שֶׁמְּקֻיָּם בָּהֶם ״וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר״ (ישעיה כד יב).

דָּבָר אַחֵר ״מִסְכֵּנֻת״ לְשׁוֹן אוֹצָרוֹת, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה״ (שמות א יא), שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת אוֹצְרוֹת תְּבוּאָה בָּאָרֶץ מִפְּנֵי יִרְאַת זַלְעֲפוֹת רָעָב אוֹ מִלְחָמָה, כִּי בַּעֲשׂוֹתָם רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ נָכוֹן לִבָּם בָּטוּחַ בַּה׳ שׁוֹמְרָם וּמַצִּילָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הֶעָנִי לֶאֱכוֹל פַּת כְּמוֹת שֶׁהוּא, אֲבָל הֶעָשִׁיר אֵינוֹ אוֹכְלוֹ בְּלֹא לִפְתָּן, עַל כֵּן אָמַר שֶׁלֶּחֶם שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה כָּל כָּךְ נָקִי וְכַשֶּׁלֶג יַלְבִּין שֶׁאֲפִלּוּ הֶעָשִׁיר יֹאכְלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא לִפְתָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם״.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, רֶמֶז לְשִׁשָּׁה פְּעָמִים ״אֶרֶץ״ שֶׁהִזְכִּיר, כִּי הֵם מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לח:): אֵין נוֹתְנִים כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה כִּי אִם לְטוֹב עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ט): ״טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ״, קְרֵי בֵּיהּ ״יְבָרֵךְ״. וְתוֹסֶפֶת וָי״ו רֶמֶז לִמְקוֹר הַבְּרָכוֹת, כִּי הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת כוּ׳ (ב״ב ט:), וְחֶסְרוֹן וָי״ו שֶׁל עֶפְרוֹן שֶׁהָיָה רַע עַיִן יוֹכִיחַ. עַל כֵּן דַּוְקָא טוֹב עַיִן יְבָרֵךְ, וִיבֹרַךְ בְּתוֹסֶפֶת וָי״ו, בְּשִׁשָּׁה בְּרָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בְּוָ״ו פְּעָמִים ״אֶרֶץ״ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וּבֵרַכְתָּ וְגוֹ׳ עַל הָאָרֶץ״. וְהוּא רֶמֶז נָכוֹן.

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם עֲשִׁירִים מִתְנַהֲגִים כְּמִנְהַג עֲנִיִּים לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: א׳, שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִתְמוֹטֵט וְיַעֲנִי, לָכֵן מְצַמְצֵם לְבַל יוֹצִיא הוֹצָאוֹת מְרֻבּוֹת. ב׳, שֶׁלֹּא יַשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה שֶׁהוּא עָשִׁיר. לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת וְגוֹ׳, שֶׁאֵין מָקוֹם בָּהּ לִשְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים הַנִּזְכָּר, כִּי שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים יִהְיוּ מֵאֶמְצָעוּת זֶה עָשִׁיר וְזֶה עָנִי וּמֵאֶמְצָעוּת הַהִתְמוֹטְטוּת, וּשְׁנֵיהֶם אֵינָם בָּעִיר הַלָּזוֹ. וְנָתַן טַעַם לָזֶה בְּאָמְרוֹ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁלָמָא אִם הָעֹשֶׁר בָּא מִזּוּלַת הָאָרֶץ, זֶה מִשְׁתַּדֵּל וּמַעֲשִׁיר וְזֶה אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל וּמַעֲנִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהָעֹשֶׁר בָּאָרֶץ הִיא תָּלוּי וְהַמַּעֲשִׁיר מֵהָאָרֶץ מַעֲשִׁיר וְנִתְחַלְּקָה לְכֻלָּם בְּשָׁוֶה, אִם כֵּן כֻּלָּם עֲשִׁירִים. גַּם אֵין לָחוּשׁ לְהִתְמוֹטְטוּת כָּל עֵת הֱיוֹתָם בָּאָרֶץ, כִּי מִמֶּנָּה עֹשֶׁר וּנְכָסִים, וְהוּא אָמְרוֹ כֹּל בָּהּ:

וְהִזְכִּיר שְׁנֵי פְּרָטִים שֶׁהֵם בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים הַצְּרִיכִים עִקָּרִים לְתַשְׁמִישֵׁי אָדָם. וְהִזְכִּיר אַחַר זֶה וְאָכַלְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לָאָרֶץ בִּהְיוֹתָהּ מְשֻׁבַּחַת בְּפֵרוֹת אִם הִיא חַסְרַת דְּבָרִים הַצְּרִיכִין לְיִשּׁוּב הָעִיר וְתַשְׁמִישֵׁי בְּנֵי אָדָם, כִּי יֵצֵא הַשֶּׁבַח לְהַשְׁלִים הֶחָסֵר. וַהֲלֹא תִּמְצָא כַּמָּה עוֹבְדֵי אֲדָמָה גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כַּמָּה וְכַמָּה, וּמִשְׁתַּכְּרִין הַרְבֵּה בְּמַה שֶׁנּוֹתֶנֶת הָאֲדָמָה כֹּחָהּ בְּפֵרוֹת הָאָרֶץ וּבְפֵרוֹת הָאִילָן, וְאַף עַל פִּי כֵן עוֹמְדִים בְּחוֹסֶר כִּי יוֹצִיאוּ הַכֹּל בְּצָרְכֵי תַשְׁמִישֵׁיהֶם וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם. לָזֶה אַחַר שֶׁאָמַר אֶרֶץ חִטָּה וְגוֹ׳, גָּמַר אוֹמֶר לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, וְאֵין אַתֶּם צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִשֶּׁבַח פֵּרוֹת הָאָרֶץ לְמָקוֹם אַחֵר לְהָבִיא בִּמְקוֹמוֹ דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לְתַשְׁמִישׁ אָדָם וְתַשְׁמִישׁ תַּשְׁמִישָׁיו, וּבָזֶה יֶשְׁנָם בְּגֶדֶר ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״.