בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃

משה מתחיל לספר את השתלשלות חטא העגל: ״בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית אשר כרת ה׳ עמכם, ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי״. רש״י מבאר ש״ואשב בהר״ הוא לשון עיכוב ושהייה, לא ישיבה ממש. חזקוני מפרט את התאריכים - העלייה היתה בשבעה בסיון, וארבעים היום נמשכו עד שבעה בתמוז. הפסוק מתאר את שהותו של משה בהר לקבל את לוחות הברית, כשהוא מתקיים בלא מזון ומים באורח נס. תיאור זה מדגיש את גודל המעמד וההכנה לקבלת התורה, ומעמידו כרקע לניגוד החריף של חטא העגל שאירע באותה עת.