וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לְכֹ֣ל ׀ קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־עֲלֵיכֶ֨ם ט֜וֹב וּמִן־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ נִפְרְצָה֙ נִשְׁלְחָ֞ה עַל־אַחֵ֣ינוּ הַנִּשְׁאָרִ֗ים בְּכֹל֙ אַרְצ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל וְעִמָּהֶ֛ם הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַלְוִיִּ֖ם בְּעָרֵ֣י מִגְרְשֵׁיהֶ֑ם וְיִקָּבְצ֖וּ אֵלֵֽינוּ׃

ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה׳ יצא הדבר להסכים על ידינו:

נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם:

ועמהם. ר״ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם:

בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן:

נפרצה. נתחזקה כמו מה פרצת (בראשית לח):

ויאמר לכל קהל ישראל. שהם שריהם שעומדים במקומם

ואם מן ה' אלהינו. יצא הדבר

נפרצה. מלשון התחזקות יותר על הגבול, כמו (בראשית כח, יד) ופרצת ימה וקדמה:

אם עליכם טוב ומן ה' אלהינו. ר"ל אם יהיה הדבר מוסכם גם כן מאת ה' יתברך:

נפרצה נשלחה. ר"ל נרבה שלוחים ונשלח בעבור אחינו הנשארים ואמר להרבות שלוחים כדי שיבאו כלם במהרה: