וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד וַיִּשָּׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ׃ {פ}

ויעזבו. בשמואל (שם, כא) כתיב את עצביהם, ופירש עזרא שעצבים אלה לא היו אצלם כעין טלמסאות, רק אלהות ממש. ועל מ"ש בשמואל וישאם דוד, שמשמע שנשא אותם לירושלים, פירש עזרא ששרף אותם, אחר שהיו עבודת גלולים, ופי' וישאם מענין משאת עשן, ששרפם, ועמ"ש עוד בשמואל שם: