וְדָוִ֞יד מְכֻרְבָּ֣ל ׀ בִּמְעִ֣יל בּ֗וּץ וְכׇל־הַלְוִיִּם֙ הַנֹּשְׂאִ֣ים אֶת־הָאָר֔וֹן וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וּכְנַנְיָ֛ה הַשַּׂ֥ר הַמַּשָּׂ֖א הַמְשֹׁרְרִ֑ים וְעַל־דָּוִ֖יד אֵפ֥וֹד בָּֽד׃

מכרבל. היה מעוטף במעיל של בוץ וכן כל הלוים וכו׳:

השר המשא המשררים. השר בהרמת הקול על המשוררים:

אפוד בד. מין לבוש עשויה כעין האפוד של כ״ג והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה׳ וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם כי היה לוי:

מכורבל. מעוטף והוא מל׳ ארמי ודוגמתו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג) ור״ל עטופיהון:

במעיל. שם מלבוש העליון כעין המעיל של כה״ג:

בוץ. פשתן:

ודוד. שם, יד - טו) ספר שדוד התיחד בג' ענינים, א] בגופו, שרץ בכל עוז לפני ארון. ב] במלבושיו, שהיה חגור אפוד כלבוש הכהנים, לא כלבוש מלכות. ג] מה שהשתתף עם כלל ישראל שהעלו את הארון בתרועה ובקול שופר. וכ"ז לא הוצרך עזרא לכתבו שנית כי נודע משם, רק הוסיף לפרש שדוד הלך מכורבל ומעוטף (כמו כרבלתהון, דניאל ג') במעיל בוץ, וכן היו מעוטפים הלוים הנושאים הארון הלוים והמשוררים, המשוררים, ר"ל המשוררים שהיו משוררים בפה, וכנניהו השר שלהם היו מעוטפים כן, וביחוד היה על דוד אפוד בד על המעיל כלבוש הכהנים. והוסיף עוד שחוץ ממש"ש שכל ישראל היו מעלים בתרועה ובקול שופר, היו להם ג"כ חצוצרות ומצלתים נבלים וכנורות, וגם ישראל יודעי נגן היו מנגנים:

ודוד מכרבל במעיל בוץ. ר"ל שהיה על ראשו דמות כובע מפה והיה דבק למעיל בד שהיה לבוש כחוק המתנאה לכבוד ה' יתברך:

והכנניה השר המשא. ר"ל השר שר המשא:

ועל דוד אפוד בד. ר"ל שדוד היה חגור אפוד בד ולא השלים בזה המקום זכירת דברי מיכל לדוד ודברי דוד לה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל: