וַיִּתֵּ֞ן לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהֹוָ֛ה מִן־הַלְוִיִּ֖ם מְשָֽׁרְתִ֑ים וּלְהַזְכִּיר֙ וּלְהוֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

משרתים. לכבד ולרבץ לפני הארון:

משרתים. לכבד ולרבץ לפניו, וגם נתן לוים להזכיר, ר"ל מעשה ה' בימי קדם

ולהודות. על טובותיו

ולהלל. בספור שבחיו. וע"ז היה אסף הראש:

ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים וגו'. זכר בזה המקום כי אף על פי שלא היתה העבודה נעשית במקום שהכין דוד לשים שם ארון ה' הנה לכבוד ה' יתברך שם שם לוים וכהנים והיו הכהנים מחצצרים בחצוצרות והלוים משוררים בפה ובכלי זמר והנה במה שנזכר במה שקדם היה הימן הראש ועתה יסד דוד שיהיה אסף הראש להשמיע במצלתים במקום אשר שם בו הארון והיה הימן הראש בבמה הגדולה אשר בגבעון ששם היתה העבודה כמו שנזכר אחר זה. והנה זכר בזה המקום לשון שיר ההודאה שהיו מודים לה':