הֽוּא־יִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י וְהוּא֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֔ן וַאֲנִי־ל֖וֹ לְאָ֑ב וַהֲכִ֨ינוֹתִ֜י כִּסֵּ֧א מַלְכוּת֛וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃

לבן. חביב כבן לאביו:

לאב. לחמול עליו כאב על בנו:

עד עולם. לזרעו אחריו:

הוא יהיה לי לבן. הוא מ"ש לו (ש"ב ז, יד - טו) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וכו' וחסדי לא אפיר מעמו, שבארתי שם שהבטיח לו שישגיח עליו בל יתמוטט מצדקתו עד שיופסק החסד מעמו, כי יוכיחהו תכף בהעותו וישיבהו אל הטוב, וז"ש ע"י שאהיה לו לאב עי"כ והכינותי את כסא מלכותו עד עולם, וגם ר"ל שע"י שיבנה הבית עי"כ אכין מלכותו עד עולם, וכמו שבארתי (תהלות סי' קלב) שע"י שבחר ה' בציון עי"כ תתקיים גם מלכות דוד לעולם, כמ"ש (יב - יג) גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, עמש"ש:

והוא יהיה לי לבן וגו'. ר"ל כי בהעוותו אוכיחנו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם כאשר ייסר איש את בנו וחסדי לא אסיר מעמו: