וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד שְׁלֹמֹ֣ה בְנִי֮ נַ֣עַר וָרָךְ֒ וְהַבַּ֜יִת לִבְנ֣וֹת לַֽיהֹוָ֗ה לְהַגְדִּ֨יל ׀ לְמַ֜עְלָה לְשֵׁ֤ם וּלְתִפְאֶ֙רֶת֙ לְכׇל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אָכִ֥ינָה נָּ֖א ל֑וֹ וַיָּ֧כֶן דָּוִ֛יד לָרֹ֖ב לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃

נער. בשנים:

ורך. מעונג ביותר:

והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה׳ מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וכו׳ לזה אכינם לו צורך הבנין להקל מעליו:

נער. בשנים

ורך. בטבעו

והבית. מצד שהוא לבנות לה', צריך להגדיל למעלה, כפי גדולת ה' השוכן בו כי ה' עליון נורא, וכן צריך שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות, גם בפני כל העמים:

ויאמר דוד שלמה בני נעד ודך והבית אשר יש לבנות לה' ראוי שיהיה רב הגדולה כדי שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות ויתישרו כלם מפני זה לעבודת ה' יתברך ולזה הכין דוד לשלמה לפני מותו מה שראוי לזה הבנין: