וַיַּבְדֵּ֣ל דָּוִיד֩ וְשָׂרֵ֨י הַצָּבָ֜א לַעֲבֹדָ֗ה לִבְנֵ֤י אָסָף֙ וְהֵימָ֣ן וִידוּת֔וּן (הנביאים) [הַֽנִּבְּאִ֛ים] בְּכִנֹּר֥וֹת בִּנְבָלִ֖ים וּבִמְצִלְתָּ֑יִם וַֽיְהִי֙ מִסְפָּרָ֔ם אַנְשֵׁ֥י מְלָאכָ֖ה לַעֲבֹדָתָֽם׃

ויבדל דוד ושרי הצבא לעבודה. לשורר השיר:

ויבדל. הבדילם משאר הלוים אל עבודה הנמסר להם בהלל בכלי שיר:

הנבאים. אשר היו מתנבאים ברה״ק:

בכנורות. הבדילם לנגן בכנורות וכו׳:

אנשי מלאכה לעבודתם. בקיאי׳ וחכמים בעבודת הנגון:

ויבדל. הבדיל לוים לצורך השיר

ושרי הצבא לעבודה. השרים של הצבא המיוחדים לעבודה, כמו (במדבר ד, כג) כל הבא לצבא לעבוד עבודה בא"מ

הנבאים. קורא את השיר בשם נבואה, שמדברים דבורים רמים אלהיים

ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבודתם. שהיו מספרם כפי האנשים הצריכים למלאכת עבודתם, שלצורך השיר בפה צריך שיעמדו י"ב לוים על הדוכן, ולצורך השיר בכלי הדין הוא שלא יפחות משני נבלים ותשעה כנורות וצלצל א' שהם ג"כ י"ב, כמבואר במס' ערכין וברמב"ם ה' כה"מ:

לבני אסף והימן וידותון וגו'. ידמה שאלו השלשה היו נביאים וזה יתבאר קצת מקצת מזמורים שנאמרו בשמם בספר תהלים ואפשר שאין הרצון בו בזה המקום שיהיו נביאים אבל הרצון שיהיו מדברים בכנורות ובנבלים ובמצלתים להודות לה' יתברך והבאור הראשון הוא יותר נכון: