וַיָּבֹ֡אוּ אֵ֩לֶּה֩ הַכְּתוּבִ֨ים בְּשֵׁמ֜וֹת בִּימֵ֣י ׀ יְחִזְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֗ה וַיַּכּ֨וּ אֶת־אׇהֳלֵיהֶ֜ם וְאֶת־[הַמְּעוּנִ֨ים] (המעינים) אֲשֶׁ֤ר נִמְצְאֽוּ־שָׁ֙מָּה֙ וַיַּֽחֲרִימֻם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתֵּיהֶ֑ם כִּי־מִרְעֶ֥ה לְצֹאנָ֖ם שָֽׁם׃

הכתובים בשמות. הם שובב וימלך וכו׳:

את אהליהם. רצה לומר יושבי האהלים:

המעונים. שם אומה מעון:

עד היום הזה. רצה לומר נחרמו ונאבדו משם עד היום הזה ולא חזרו לה אף לאחר שגלו ישראל מארצם:

וישבו. אז בעת שהחרימום ישבו במקומם כי מקום מרעה היא והוטב בעיניהם:

ויבאו אלה הכתובים בשמות. הם י"ג ראשי אבות הנ"ל, וזה היה בימי חזקיה

ויכו את אהליהם. כי היו רועי צאן ויושבי אהלים

ואת המעונים. שם אומה נזכרה (שופטים י, יב; דה"ב כו, ז)

עד היום שגם אחר שגלו בני שמעון לא שבו לשם:

ואת המעונים. הנה המעונים הוא כמו מעונים בחול"ם והרצון בו המקומות הבנוים אשר שם שהיו יושבים שם רועים או היו שם מגדלים להביא תבואת שדותיהם וכרמיהם וצאנם שם ואת כל זה הכו. והיה זה בימי יחזקיהו מלך יהודה וידמה שהיה זה אחר גלות עשרת השבטים ושם נשארו אלו: