דִּבְרֵי הַיָּמִים א׳ ז׳ · ט״ו

וּמָכִ֞יר לָקַ֤ח אִשָּׁה֙ לְחֻפִּ֣ים וּלְשֻׁפִּ֔ים וְשֵׁ֤ם אֲחֹתוֹ֙ מַֽעֲכָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י צְלׇפְחָ֑ד וַתִּהְיֶ֥נָה לִצְלׇפְחָ֖ד בָּנֽוֹת׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

לחפים ולשפים. רצה לומר אחות לחפים ולשפים:

ושם אחותו. של כ״א מן האחים:

ושם השני. הוא חוזר על אשריאל האמור במקרא שלפניו ור״ל שהיה שני לסדר הדורות כי צלפחד היה בן חפר אחיו וזכר רק את החשובים שבהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ומכיר. אחר שחשב בני מנשה יספר מבני מכיר

שמכיר לקח אשה לחפים ולשפים. מכיר לקח שתי נשים, שהיו אחיות של חפים ושפים בני עיר (הנזכר בפסוק יב), בענין שאחת מהם היתה אחות חפים מן האם ואחת היתה אחות שפים מן האם, ושם השתי נשים היו מעכה וצלפחד, והיה באופן זה, שאם מעכה היתה נשואה לאיש אחר וילדה את מעכה, וכן אם צלפחד ילדה אותה מאיש אחר, ושתיהן נשאו לעיר בן בלע הנזכר בפסוק י"ב, וילד את מפים מאמו של מעכה, ואת חפים מאמו של צלפחד. וז"ש ומכיר לקח אשה (שהיתה אחות) לחפים (ואשה שהיתה אחות) לשפים, ושם אחותו (של חפים) מעכה, ושם אחות השני (היינו של שפים) צלפחד. (מלת אחותו שבפסוק זה נמשך למעלה ולמטה, אחות לחפים ולשפים, ושם אחות השני, וזה מצוי בתנ"ך כנודע)

ותהיינה לצלפחד בנות. ר"ל שהאשה צלפחד לא הולידה בנים למכיר רק בנות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

ומכיר לקח אשה וגו'. ידמה שמעכה היתה אחות חפים ושפים בני עיר שזכר קודם זה והיא היתה אשת מכיר וכבר יזכר אחד זה הבנים שהיו למכיר ממנה. ושם השני צלפחד. הנה אביו שהיה חפר היה שני לאשריאל כי היו אחים והנה היו אשריאל וחפר בני גלעד כמו שנזכר בפרשת פנחס:

מקור: ספריא · נחלת הכלל