דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ י׳ · ט״ו

וְלֹא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה נְסִבָּה֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים לְמַ֩עַן֩ הָקִ֨ים יְהֹוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣הוּ הַשִּׁלוֹנִ֔י אֶל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

אל העם. אשר שאלו להקל העול:

כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כ״א מה׳ היתה:

אל ירבעם. שימלוך הוא כמ״ש במ״א:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

נסבה. מל׳ סבה והוא ענין הקפת הדבר והגורם לה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל