וְאַחֲרֵ֖י כׇּל־זֹ֑את נְגָפ֨וֹ יְהֹוָ֧ה ׀ בְּמֵעָ֛יו לׇחֳלִ֖י לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃

לחלי לאין מרפא. חולי אנושה עד לא מצאה רפואה אף לפי שעה:

ואחרי זאת. נתקיים העונש השני. ומ"ש ויהי מימים לימים, ר"ל שהיה וסת וזמן קבוע ליציאת מעיו, והוסת נתקצר תמיד, למשל תחלה היה הוסת משלשים יום לשלשים יום, ואחר כך מכ"ט לכ"ט, וכן תמיד יום פחות, עד שלבסוף יצאו מעיו בכל שני ימים, ואז לעת צאת הקץ לימים שנים, אז יצאו מעיו עם חליו וימת, ר"ל בבא הקץ והוסת לבסוף שיצאו המעים לשני ימים, יצאו לגמרי

וימת בתחלואים רבים. שהתעוררו אז כל החלאים וימת מיתה מנוולת: