וַיַּעֲשׂ֨וּ הַלְוִיִּ֜ם וְכׇל־יְהוּדָ֗ה כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יוֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת כִּ֣י לֹ֥א פָטַ֛ר יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃

איש את אנשיו. כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת לקח את אנשיו:

כי לא פטר וכו׳. לא נתן רשות למשמרת יוצאי השבת ללכת לבתיהם כדרכם תמיד אבל הטיל עליהם החיוב להתעכב עוד:

פטר. הוא חלוף החיוב וכן בלשכות פטורים (דה״א ט):

המחלקות. המשמרות הנחלקים לחלקים:

ויעשו הלוים. שם ויעשו שרי המאות, כי שם עקר הדבור מן השומרים מבחוץ, וכאן עקר הדבור מן השומרים בפנים שהיו הלוים. ומ"ש כי לא פטר, לא נזכר שם, והוא פי' למ"ש שנשארו יוצאי השבת שדרכם ללכת לביתם, כי לא פטר אותם ולא נתן להם רשות ללכת:

כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות. ר"ל כי לא שלח אותם אבל עכבם שם לזה הענין: