וַיִּ֨בֶן מִגְדָּלִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וַיַּחְצֹב֙ בֹּר֣וֹת רַבִּ֔ים כִּ֤י מִקְנֶה־רַּב֙ הָ֣יָה ל֔וֹ וּבַשְּׁפֵלָ֖ה וּבַמִּישׁ֑וֹר אִכָּרִ֣ים וְכֹרְמִ֗ים בֶּהָרִים֙ וּבַכַּרְמֶ֔ל כִּי־אֹהֵ֥ב אֲדָמָ֖ה הָיָֽה׃ {ס}

ויחצב בורות. החופר במקום אבנים קרוי חוצב בלשון מקרא:

כי מקנה רב. והיה צריך לבורות רבים להשקות המקנה:

ובשפלה ובמישור. מהם רועים בשפלה ומהם במישור:

כי אוהב אדמה. אוהב היה לעסוק בעבודת אדמה:

ובשפלה. בעמק:

אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה כמו וקראו אכר אל אבל (עמוס ה׳:ט״ז):

וכורמים. עובדי הכרמים:

ובכרמל. ענין גבעות שמנים וטובים כמו ורעה הכרמל והבשן (ירמיהו נ׳:י״ט):

ויבן. ג] ספר רוב עשרו, שע"י שהיה לו מקנה רב במדבר רועות שם, בנה מגדלים להיות למבצר מפני שודדים, וחצב בורות רבים להשקות הצאן, והיה לו מקנה גם בשפלה ובמישור בא"י, וגם היה לו אכרים וכורמים והיה עוסק בעבודת אדמה שיהיה בר ומזון בא"י ולא ישאו חרפת רעב: