וַיָּקֻ֣מוּ הָאֲנָשִׁים֩ אֲשֶׁר־נִקְּב֨וּ בְשֵׁמ֜וֹת וַיַּחֲזִ֣יקוּ בַשִּׁבְיָ֗ה וְכׇֽל־מַעֲרֻמֵּיהֶם֮ הִלְבִּ֣ישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל֒ וַיַּלְבִּשֻׁ֣ם וַ֠יַּנְעִל֠וּם וַיַּאֲכִל֨וּם וַיַּשְׁק֜וּם וַיְסֻכ֗וּם וַיְנַהֲל֤וּם בַּֽחֲמֹרִים֙ לְכׇל־כּוֹשֵׁ֔ל וַיְבִיא֛וּם יְרֵח֥וֹ עִיר־הַתְּמָרִ֖ים אֵ֣צֶל אֲחֵיהֶ֑ם וַיָּשׁ֖וּבוּ שֹׁמְרֽוֹן׃ {פ}

אשר נקבו. עזריהו וחבריו הנזכרים למעלה:

ויחזיקו בשביה. שיהיו תחת ידם וברשותם:

וכל מערמיהם. כל מי בהם שהיה ערום מבלי לבוש הלבישו מן השלל:

וינעלום. נתנו מנעלים ברגליהם:

ויסכום. בשמן:

וינהלום. הנהיגום על החמורים את כל מי שחלש כחו ונחלש ללכת ברגליו:

אצל אחיהם. מבני שבט יהודה:

נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כד):

ויחזיקו. אחזו:

וינהלום. ענין הנהגה כמו אתנהלה לאטי (בראשית לג):

כושל. ענין תשות כח כמו כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳):

עיר התמרים. על שם שגדל בה תמרים הרבה:

ויחזיקו. כי הראשונים עזבו אותם מרשותם, והם החזיקו להטיב עמהם להאכילם ולהלבישם:

וינהלום בחמורים לכל כושל. ר"ל כל מי שהיה חלוש ולא היה יכול ללכת ברגליו: