וְ֠שָׁ֠ם הָיָ֨ה נָבִ֥יא לַֽיהֹוָה֮ עֹדֵ֣ד שְׁמוֹ֒ וַיֵּצֵ֗א לִפְנֵ֤י הַצָּבָא֙ הַבָּ֣א לְשֹׁמְר֔וֹן וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם הִ֠נֵּ֠ה בַּחֲמַ֨ת יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵֽי־אֲבוֹתֵיכֶ֛ם עַל־יְהוּדָ֖ה נְתָנָ֣ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַתַּהַרְגוּ־בָ֣ם בְּזַ֔עַף עַ֥ד לַשָּׁמַ֖יִם הִגִּֽיעַ׃

לפני הצבא. לקראת הצבא:

בחמת ה׳. בעבור שבערה חמת ה׳ על יהודה לזה נתנם בידכם ולא בעבור זכותכם:

בזעף. בכעס רב וגדול עד שהגיע אל השמים לרוב גדלו והוא מלשון מליצה וכאומר והנה בזה קבלו די גמולם:

הנה בחמת ה'. ר"ל מה שנתנם בידכם הוא עונש השגחיי ע"י חמת ה'. ויש הבדל בין איכות העונשים, שבעת תגדל החמה להשמיד, מוסר אותם ביד זדים ואכזרים. ובעת שהקצף מעורב ברחמים, מסר אותם ביד אחיהם, שמטבעם לרחם עליהם. וז"ש שמצד שהוא אלהי אבותיכם נתנם בידכם, שאב אחד ואל אחד לכולם

ותהרגו בם בזעף. לא הרגתם באופן שאתם שלוחי ההשגחה, רק בזעף שיש לכם עליהם, לא ע"י חמת ה'. ולא בחמלה על אחיכם, רק בזעף, ולא במדת העונש שרצה ה' להעניש אותם, רק בענין שעד לשמים הגיע צעקתם כי לא חמלתם: