רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כׇּל־הָעֹל֑וֹת וַֽיְחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵהַכֹּהֲנִֽים׃

ויחזקום. רצה לומר היו מסייעין להם:

המלאכה. מלאכת ההפשט:

ועד יתקדשו הכהנים. ר״ל וכן בכל פעם היו מסייעין להם עד אשר נתקדשו הכהנים להיות די בהם לכלות המלאכה:

כי הלוים ישרי לבב. המה היו ישרי לבב למהר לקדש עצמן יותר מן הכהנים אשר נתעצלו בדבר:

להפשיט. להסיר העור:

ויחזקום הלוים. זה היה משני טעמים, א] מפני שהיה המלאכה רבה ביום ההוא, ועז"א הכהנים היו למעט וכו' עד כלות המלאכה. ב] מפני שרבים מן הכהנים לא נתקדשו, ועז"א ועד יתקדשו הכהנים. ומה שהקדימו הלוים להתקדש, כי הלוים ישרי לבב, שלענין הקידוש היו זריזים יותר שהם ישרי לבב נפרשים מן התאוות ולבם מושל ביראת אלהים ע"פ היושר הנטוע בלבם:

ולא יכלו להפשיע את כל העולות. למדנו מזה שהפשטת העולות לא תחויב היותה בכהן:

כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים. ידמה שרבים מהכהנים מעלו בע"ז בעת שחטאו מלכי יהודה ולזה אמר כי הלוים היו יותר ישרי לב מהכהנים להתקדש בזאת העבודה ולזה הוכרחו הלוים לעזור אל הכהנים בזה עד כלות המלאכה ועד שימצאו כהנים מתקדשים לזה מה שיספיק לעבוד עבודתם ואפשר כי קצת הכהנים לא היו יכולים להתקדש כי היו בעלי קרי אך הלוים היו יותר ישרי לב והיו יכולים לשמור עצמם מזה שהרי הטומאה הזאת באה מפני הרהור עבירה כמו שאמרו שהרי אדם מהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה (כתובות מ"ו):