מִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכׇל־הַבָּ֥א לְבֵית־יְהֹוָ֖ה לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃

מלבד וכו׳. ר״ל מלבד הניתן בעריהם היו נותנים עוד לזכרי׳ המיוחסים הנודעים לכהנים אשר היו מבן שלש שנים ומעלה בעת באו לבית ה׳:

לדבר. להיות להם למאכל ביום ויום:

לעבודתם. ר״ל לא בכל עת בואם כ״א בבואם לעבודתם במשמרתם הקבוע להם כפי שנחלקו כי אז היה דרכם להביא עמהם בניהם הקטנים להרגילם לעבודה ואז ניתן להם:

מלבד. שני פסוקים האלה הוא מאמר מוסגר, שקורא והממונים אתו היו ממונים רק על ערי הכהנים לחלק לכהנים ולוים שיושבים בעריהם, אבל הכהנים שבאו לעבודה הם היו מקבלים החלוקה ע"י כנניהו הלוי ושמעי והממונים תחתיהם שחשב בפסוק י"ב י"ג, ושיעור הכתוב מלבד הבא לבית ה' לדבר יום ביומו לעבודתם, ר"ל שהבאים לבית לעבודה לא היו תחת קורא בן ימנה, כי הם לקחו במשמרותם כמחלקותם, שכל משמר העובד לקחו חלקם ע"י כנניהו שהיה ממונה בירושלים, והם לקחו החלוקה בענין אחר, אחר שעסקו בעבודה. וספר כי היו בכלל זה גם בניהם הבאים עמהם, שכהן או לוי שבא למשמרו והביא אתו בניו הזכרים מבן שלש ומעלה ללמוד אצל אביו, היו נותנים לו חלוקה גם בעד בניו אע"פ שאין ראוים לעבודה. והנה שם יחוש יאמר בין על היחוש למטה, שמזה מדבר פה מ"ש התחישם לזכרים, שהזכרים שלהם התיחשו אליהם והיו נותנים לאביהם מזון לפרנסם בירושלים. ובין על היחוס למעלה, ועז"א: