דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ ל״א · ו׳

וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִיהוּדָ֗ה הַיּוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קׇֽדָשִׁ֔ים הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֵבִ֕יאוּ וַֽיִּתְּנ֖וּ עֲרֵמ֥וֹת עֲרֵמֽוֹת׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

וגם הם. הביאו גם הם אף מעשר בקר וצאן:

ומעשר קדשים. אף מהקדשים שהקדישו הביאו מהם המעשרות ואע״פ שהמה פטורים מן המעשר:

הביאו. את כל אלה הביאו לירושלים והניחום ערמות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ערמות. צבורים כמו בקצה הערמה (רות ג׳:ז׳) והכפל יורה על הרבוי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ובני יהודה. הוסיפו עוד שגם מעשר בקר וצאן שדינו שיוקרב האימורים על המזבח והבשר נאכל לבעלים, נתנו אותם ללוים וכהנים. וגם מעשר קדשים שהדין הוא שהקדשים פטורים מן המעשר, והם הפרישו ממנו מעשר קודם ההקדש ואחר כך הקדישו, עד שעי"כ הביאו ויתנו ערמות ערמות, כי היה המעשר רב מאד יותר מכדי צורך הלוים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

ויתנו ערמות ערמות. הנה הערמה היא כרי והנה הרצון באמרו גם הם מעשר בקר וצאן. גם הם ומעשר בקר וצאן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל