וְהָאֲנָשִׁים֩ עֹשִׂ֨ים בֶּאֱמוּנָ֜ה בַּמְּלָאכָ֗ה וַעֲלֵיהֶ֣ם ׀ מֻ֠פְקָדִ֠ים יַ֣חַת וְעֹבַדְיָ֤הוּ הַלְוִיִּם֙ מִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י וּזְכַרְיָ֧ה וּמְשֻׁלָּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים לְנַצֵּ֑חַ וְהַ֨לְוִיִּ֔ם כׇּל־מֵבִ֖ין בִּכְלֵי־שִֽׁיר׃

והאנשים. האומנים הפועלים:

לנצח. לזרז על המלאכה ולנגוש אותם:

כל מבין. כל מי שהיה בעל בינה בדבר השיר עמד בכלי שיר לשורר בעת הבנין:

מופקדים. ממונים:

לנצח. מל׳ נצחון וחוזק ור״ל לנגוש בחזקה:

והלוים. ר"ל הלוים הנזכרים שהיו ממונים היו כל מבין בכלי שיר, שהם היו שרי המשוררים המבינים חכמת המוזיקא, והם היו הנכבדים ביניהם כמ"ש למעלה (א' טו, כב) וכנניה שר הלוים במשא כי מבין הוא, ואמר (שם כו, יט) כונניה ובניו למלאכה החיצונה על ישראל, שנתנו בידו פקודה גדולה לחשיבותו, וכן אלה הלוים שהיו מבינים בכלי שיר נתנו בידם פקודת בית ה' לחשיבותם: