וַיָּבֵ֨א שָׁפָ֤ן אֶת־הַסֵּ֙פֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֨שֶׁב ע֧וֹד אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־נִתַּ֥ן בְּיַד־עֲבָדֶ֖יךָ הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃

כל אשר נתן. ר״ל דבר המוטל עליהם ונתון בידם:

כל אשר ניתן. כי היו שני מיני כספים, הכסף של הנדרים ונדבות שהיה ביד חלקיה מכבר, והכסף שקבצו מערי יהודה שנתן בידם עתה, והשיב שמה שנתן ביד עבדך עתה מן הכסף המקובץ, הם עושים, ר"ל יעשו עתה להתיכו וליתנו לעושי המלאכה, אבל הכסף הנמצא בבית ה' מכבר, שהוא הכסף שהיה ביד הכ"ג מן הנדרים ונדבות שנתנו בבית המקדש, זה התיכו כבר ויתנוהו כבר לעושי המלאכה, עוד טרם שבאה ע"ז הפקודה מן המלך עשו זה מעצמם. ויתר הדברים התבארו בפירוש מלכים שם: