דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ ל״ד · ט׳

וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־חִלְקִיָּ֣הוּ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל וַֽיִּתְּנוּ֮ אֶת־הַכֶּ֘סֶף֮ הַמּוּבָ֣א בֵית־אֱלֹהִים֒ אֲשֶׁ֣ר אָסְפֽוּ־הַלְוִיִּם֩ שֹׁמְרֵ֨י הַסַּ֜ף מִיַּ֧ד מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרַ֗יִם וּמִכֹּל֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִכׇּל־יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן (וישבי) [וַיָּשׁ֖וּבוּ] יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

שומרי הסף. והם השוערים כי סף היא ענין מזוזה כמו וסף השער (יחזקאל מ):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

אשר אספו הלוים שומרי הסף. הם הממונים על שמירת כלי הקודש והקדשים וידמה שזה הכסף היה שגבו מחצית השקל מכל איש מישראל כמו שנזכר בתורה ואז נכנעו לה' כל שארית עשרת השבטים אשר היו בארץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל