וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֩ ׀ מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַהֲלֵ֑נִי חֲדַל־לְךָ֛ מֵאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר־עִמִּ֖י וְאַל־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃

מה לי ולך. ר״ל מה לי עליך ומה לך עלי וכי אויבים אנחנו זה לזה:

לא עליך אתה היום. היום הזה אינני הולך עליך ואמר אתם לתוספת ביאור:

אל בית מלחמתי. אל מקום מלחמתי והוא על מלך אשור:

ואלהים אמר לבהלני. אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה׳ למהר ללכת בבהלה על אשור:

חדל לך מאלהים. ר״ל חדל לך מהלחם עם אלהים אשר עמי וכאומר הלא מפי ר׳ אני הולך וא״כ הוא עמי ואם תעכב על ידי מללכת יחשב כאלו תלחם עמו לזה חדל לך ולא ישחיתך האלהים:

לא עליך. איני הולך להלחם עליך אתה מלך יהודה! היום. כי אני הולך אל בית מלחמתי (שהלך להלחם עם מלך אשור כמ"ש במלכים)

ואלהים אמר לבהלני. צוה לי שאמהר למלחמה זו, [כמו ויבהילו להביא את המן] ואין לך להתירא שאתעכב בתוך כך לכבוש גם את ארצך, כי אני מצווה למהר דרכי, ואחר שאין מלחמה זו נחוצה לך כי לא באתי עליך

חדל לך מאלהים אשר עמי. שאני הולך למלחמה זו על ידי דבר אלהים: