גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כׇּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ {ס}

גָּלְתָה יְהוּדָה. מֵאַרְצָהּ:

מֵעֹנִי. מֵחֲמַת עֹנִי:

וּמֵרֹב עֲבֹדָה. שֶׁהִכְבִּידוּ עָלֶיהָ כַשְׂדִּים:

הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם. וּבַמָּקוֹם שֶׁגָּלְתָה וְיָשְׁבָה שָׁם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ:

בֵּין הַמְּצָרִים. שֶׁיֵּשׁ גֹּבַהּ מִכַּאן וּמִכַּאן וְאֵין מָקוֹם לָנוּס:

הַמְּצָרִים. גְּבוּלִים שֶׁל שָׂדֶה וָכָרֶם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, בֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז לְתִשְׁעָה בְאָב:

יהודה - זכר ונקבה, כישראל ומצרים, "ותחזק מצרים". ויש מפרשים המצרים מדברי מעתיקי הדת ז"ל: "דינא דבר מצרא". והישר בעיני "מן המצר", ואם הוא משונה מעט, והרי"ש ראוי להדגש. נמצא דרך זכר ונקבה כ"בית" ו"מקום":