ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר׃ {ס}

סוּרוּ. מֵעָלֵינוּ, אַתֶּם הַטְּמֵאִים הַמְלֻכְלָכִים בַּדָּם:

כִּי נָצוּ. לְשׁוֹן סִרְחוֹן וְלִכְלוּךְ, כְּמוֹ "מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ", דִּמְתַרְגְּמִינָן "בְּאוּכְלֵיהּ". כַּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם:

גַּם נָעוּ. נִשְׁמְטוּ בַדָּם:

סורו גוי טמא:

נצו - יש להם נוצה כעוף, וכן נצא תצא (ירמיה מח ט):