כִּ֣י ׀ מׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכׇל־זַרְעֽוֹ׃

לְרֹב אֶחָיו. וְלֹא לְכָל אֶחָיו, מְלַמֵּד שֶׁפֵּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ מִקְצַת סַנְהֶדְרִין, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה קָרוֹב לַמַּלְכוּת וְהָיָה בָטֵל מִתַּלְמוּדוֹ:

לְכָל זַרְעוֹ. מֻסָּב עַל עַמּוֹ לְכָל זֶרַע עַמּוֹ:

ורצוי לרוב אחיו. כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים.

דרש טוב לעמו. די לו שיעשה טוב לאשר ידרשנו מעמו הנה הוא היה דורש לעשות טוב, וזרעו הם בניו ובני בניו ולעולם הבנים יפחדו מאביהם והוא היה דובר שלום בתחילה אפי' לבניו שהם כעבדיו ואף כי לעמו, והנה הזכיר הכתוב גודל מעלתו וענותנותו כאשר הזכיר כן על משה אדונינו והאיש משה עניו מאד מכל האדם.

עד שמרדכי נשאר בתקפו ולא נשבתה הצלחתו, צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהילים ל״ז:כ״ט) והגם שהי' משנה על כל המדינה וממונה על היהודים בפרטות, מ"מ היה רצוי לרוב אחיו, כי היה בכל עניניו דורש טוב לעמו, ולא התנהג עמם בתוקף וחזקה רק בשלום ובמישור: