וַיִּכְתֹּ֣ב מׇרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כׇּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכׇל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃

וַיִּכְתּב מָרְדְּכַי. הִיא הַמְּגִלָּה הַזֹּאת כְּמוֹת שֶׁהִיא:

ויכתב מרדכי. לבדו לקיים בשנה הבאה וככה כל השני שמחת ימי הפורים. וטעם בימים אשר נחו בהם היהודים בעבור שחשבון שנותינו יוחשב בסוף המחזור בשנת החמה רק חדשינו הם אחר הלבנה, והנה פירוש בימים שיהיו הימים קרובים בערך לימים הראשונים שהיו בהם הפורים וזה יתכן לנו תוספות אדר שני על כן הוצרך הכתוב לומר והחדש אש נהפך להם ולעולם יהיה בחדש הסמוך לניסן בשנה פשוטה או מעוברת, ומפרשים אמרו כי טעם והחדש על אדר שני, ואחרים אמרו כי כימים יום ארבעה עשר וחמשה עשר ואם כן היה ראוי שיאמר ובחדש ולא והחדש.

השאלות:מהו ויכתוב את הדברים, מה היו הדברים:

ויכתוב, אחר שראה מרדכי שהמוקפים לא קבלו עליהם ימי הפורים יען שלא ידעו תקפו של הנס, שגם הם היו באמת באותו היום בסכנה, כי פקודת המן עדיין לא נתבטלה והיתה עדיין בתקפה רק שהיה הנס שנפל פחד מרדכי על השרים והעלימו את האגרות הראשונות, לכן הוכרח לכתוב אליהם כל הדברים בארוכה, והם הדברים שיבוארו בפסוק כ"ד כ"ה, וספר להם שהאגרות הראשונות לא נתבטלו, וגם הם היו בסכנה, והודיע הדברים האלה אל כלל היהודים: