כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥ל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃

כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא. חָשַׁב לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:

כי המן בן המדתא. הטעם דין הוא שיקבלו זה כי לולי זאת התשועה נמחה שמם ושם זרעם ויזכרו אותה בכל שנה להודות השם אשר לו נתכנו עלילות. דגשות מ"ם להמם לחסרון מ"ם הכפל.

השאלות:מדוע ספר פה כי המן בן המדתא כו' וזה כבר נודע וידוע, ולמה אמר חשב לאבדם והפיל פור להומם ולאבדם מוסיף להומם, ולמה הזכיר הפור:

כי המן, עתה ספר מה שכתב מרדכי ומוסב עמ"ש בפסוק כ' ויכתוב מרדכי, הודיע להם תוקף הנס וענינו, א. בל ידמו שהיה השנאה רק עבור שמרדכי לא השתחוה להמן ולא היתה מגעת לכלל האומה, לז"א כי המן מצד שהוא אגגי מזרע עמלק נטר איבת אבותיו, ומצד זה היה צורר כל היהודים, ורצה להכריתם בכלל, ב. כי גם המערכה היתה אז מתנגדת אל היהודים ועוזרת לרעתם, כי הוא לא חשב תחלה רק לאבדם שהוא לאבד צורת האומה ודתה כנ"ל, אבל בעת שהפיל פור הוא הגורל מצד המזל והמערכה של אותו החדש והיום להומם ג"כ ולהכחידם בהרג ואבדן: