וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וגם במכתב. ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה:

ויקומו, ליהודה ובנימין - כי ירושלים בחלק יהודה והבית בחלק בנימין.

לכל העיר - חסר מלת אשר.

ליהודה. אשר ליהודה:

לכל העיר. את כל אשר העיר האלהים וכו׳:

ראשי האבות. ראשי המשפחות:

לכל העיר. את כל העיר הלמ״ד במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ו):

רוחו. רצונו:

ויקומו, ספר שהיו שני ענינים, א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו ראשי האבות ליהודה ובנימין שהם התעוררו לזה תחילה והי' איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא, כי לכל, ר"ל לכל העולים, העיר האלהים את רוחו בין לעלות בין לבנות את בית ה', ובכ"ז גם כל סביבותיהם היינו נעמים שסביבותם חזקו בידיהם [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע"ז בא בקישור הב'], לבד רצה לומר שכ"ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ"ק: