וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹצְבִ֖ים וְלֶחָרָשִׁ֑ים וּמַאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם׃ {פ}

כרשיון - מענין רשות.

לחוצבים. המה כורתי האבנים ממקום מחצבם:

ולחרשים. הם האומנים בוני הקיר:

לצדונים ולצורים. כי יודעים המה לכרות העצים כמ״ש (במ״א) בבנין שלמה:

אל ים יפוא. להשיטם עליו ולבוא לירושלים:

כרשיון. כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית:

לצדונים ולצורים. אנשי צידון וצור:

כרשיון. הוא מל׳ רשות הידוע בדרז״ל:

השאלות:(ז) למה אמר כרשיון כורש עליהם שהוא למותר?:

כרשיון כרש, כי עצי הלבנון היו שייכים למלך ולא היו יכולים לקחת עצים משם בלא רשות המלך כמבואר בנחמיה [ב' ח'], והם שלחו להביא עצים משם לא לקנות בכסף, מפני שבמכתב כורש היה כתוב ונפקתא מבית מלכא תתיהב כמבואר לקמן [ו' ד'], ואחר שצוה שיהיה הוצאת הבנין על הוצאותיו היו יכולים לקחת כרשיון כורש עליהם:

ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים. ר"ל לחצוב האבנים ולפסלם ולכרות העצים ולתקנם:

לצדונים ולצורים. כי הם היו היותר בקיאים בזאת המלאכה כמו שנזכר בדברי שלמה:

כרשיון כורש. ר"ל ברשות כורש: