עֶזְרָא ו׳ · י״א

וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כׇל־אֱנָ֗שׁ דִּ֤י יְהַשְׁנֵא֙ פִּתְגָמָ֣א דְנָ֔ה יִתְנְסַ֥ח אָע֙ מִן־בַּיְתֵ֔הּ וּזְקִ֖יף יִתְמְחֵ֣א עֲלֹ֑הִי וּבַיְתֵ֛הּ נְוָל֥וּ יִתְעֲבֵ֖ד עַל־דְּנָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יתנסח - יהרס כמו יסח ה' יהרוס, וכן משמרת הבית מסח שצוה שישמרו משמרת הבית מקום ההרס, שלא יכנס אדם משם.

וזקיף - רמז לקירות ולעמודים העומדים וחבירו זוקף כפופים וטעמו נושא, או מעמיד וכן תרגום וישא עיניו ופירושו והעומד יהרס על העץ.

נולו - מטונף כענין וישימוה למוצאות. ובלשון חכמינו ז"ל: מנולתא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבד הזה:

יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויתלו עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתיר׳ שיהיה נתלה על העץ אשר יעקור מביתו:

וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

יתנסח. ענין עקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

וזקיף. הוא העץ שתולין עליו ובדרז״ל דאית ליה זקיפתא וכו׳ זקיף ביניתא (ב״מ נ״ט):

יתמחא. יושם ובדרז״ל המחוהו אצל חנוני (שם קי״א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ומני שים טעם, גם הפקודה הזאת היא ממני [כי לא נמצאת בפקודה הראשונה של כורש] שמי שישנה דבר זה יעקרו עץ מביתו וממנו יעשה עץ לתלותו עליו על פתח ביתו וביתו יהיה למחראות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

וממני יצא דבר שכל איש ישנה [ אשר ] דבר זה יסירו עץ מביתו ועל העץ יתלה ביתו יעשה אשפה על זה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל