וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּלֶד־ל֖וֹ בֵּֽן׃

וַאֲזֵל וְאִתְנַבֵּי עֲלֵיהוֹן דְאִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וְאִם לָא כִּמְתַּר עֲלֵי תֵינִין יִתְּרוּן וְאוֹסִיפוּ וַעֲבְדוּ עוֹבָדִין בִּישִׁין:

וילך ויקח - האשה הנזכרת כך היה רואה במראה.

וטעם ותלד בן - הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש.

גומר בת דבלים. כן היה שם זונה ידועה באותו הזמן:

וילך ויקח את גומר בת דבלים, פי' חז"ל שנקראת כן על שהכל גומרים בה ודשים בה כדבלה, ר"ל כי בני ישראל נמשלו כתאנים, כמ"ש (ירמיהו כ״ד:א׳) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים, והתאנה מתקלקלת תיכף אחר גמרה, אם לא כשמיבשין אותה ועושים ממנה דבלה שאז תתקים, ואבותיהם היו דומים כדבלה שנצטמקה בשמש לבל תתקלקל, והיא היתה כגומר היינו תאנה נגמרת שלא נתיבשה שמתקלקלת, ותהר ותלד לו בן, הבן הראשון היה עדיין מיוחד לו שנולד ממנו וע"כ לא קראו בשם שמורה על שנאתו אותו רק בשם יזרעאל, כי הדורות הקודמים הגם שזנו בחטאת ירבעם היו עדיין עובדים ה' בשיתוף והיו עדיין מיוחסים לה' ומצייר בבן הזה כל הדורות שהיו מימי יהוא עד סוף מלכות בני יהוא, שהאשה היתה אשת זנונים ובכ"ז הבנים היו עדיין מיוחסים לה', כי הגם שיהוא לא סר מחטאת ירבעם, בטל עבודת הבעל והאמינו בה', והעגלים היו להם כעין שיתוף או כאמצעים להורדת הרוחניות והשפע: