וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּ֒ךָ֒ וְכׇל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה׃

וִיקוּם אִתְרְגוּשָׁא בְּעַמָךְ וְכָל כְּרַכָּךְ יִתְבַּזְזוּן כְּבִזַת שְׁלָמָא כִּכְמָנָא בְּיוֹמָא דִקְרָבָא אֵם עַל בְּנִין קְטִילַת:

וקאם, כשוד שלמן - אולי הוא שלמנאצר.

בית ארבאל - שם מקום.

רטשה - שם דבר אם על בנים ולהיותו מגזרת אורב, אין טעם לו.

וקאם. לכן יקום בעמך קול שאון מלחמה וכל מבצריך יושד ע״י שודדי׳:

כשד וגו׳. באותן הימי׳ היה א׳ נקר׳ שלמן ונלח׳ על בית ארבאל ושדד אותם ובקע האם סמוך לבנים לעיניהם ואמר שכמו כן יושדדו גם המה:

וקאם. מל׳ קימה:

שאון. המיית מלחמה:

יושד. מלשון שדידה ועושק:

שלמן. שם אדם:

בית ארבאל. שם משפחה:

רטשה. ענין בקיעה כמו ועולליהם ירטשו (ישעיה יג):

וקאם, ובעת שקם שאון ומרד בעמיך שמרדו במלכם, עי"כ כל מבצריך יושד, שע"י המריבה שהיה ביניהם מסרו המבצרים ביד האויב כשוד שלמן בעת ששדד שלנמסר מלך אשור את בית ארבאל שם מבצר שהיה במלכות אפרים, ביום מלחמה, שאז ביום מלחמה מסרו בידו את המבצר ע"י המרידה והמריבה שהיה בינהם, (וגם קרא השוד בשם שוד שלמן כי מסרו המבצר בידו בשלום, והוא נהג עם אנשי המבצר כאילו לקחו ע"י מארב ביום מלחמה, וכאילו כבשם ביד חזקה) ואז אם על בנים רטשה והרג את כל העם כאילו כבש אותם ביד חזקה: