מִיוֹמֵי גִבְעֲתָא חֲטֵיתוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּמָן קָמוּ מְרַדוּ בְּמֵימְרִי לְמַנָאָה עֲלֵיהוֹן מַלְכָּא וְאַף לָא זַכִּיאוּ דְתִתְקַיֵם לְהוֹן מַלְכוּתָא בְּגִבְעֲתָא תַּמָן אֲתוֹ עֲלֵיהוֹן עָבְדֵי קְרָבָא לְקַטָלָא אֲבָהָן עִם בְּנִין סְלִיקוּ:
מימי - יותר כמו מזקנים אתבונן, מאויבי תחכמני, ופירוש: שם עמדו על חטאי דורו כאילו עמדו עם בני בנימין - הם בני עלוה כמו עולה והיתה לזעוה והיה רק זועה והיום לא יפחדו שתשיגם מלחמה כאשר השיגה את בני בנימין מהשבטים, וזה הכתב כמו כריח שדה, שטעמו: ראה ריח בני אשר ברכו ה' כריח שדה.
מימי הגבעה. ר״ל עון זה היה בידם מימי פלגש בגבעה כי גם אז היה בידם פסל מיכה:
שם עמדו. במעלה זה עמדו אז:
לא תשיגם. לכן לא תשיג אותם בגבעה נצחון מלחמה כשנלחמו על בני עולה הם בני בנימין שחזקו ידי עוברי עבירה:
עלוה. הוא הפך מן עולה וכמו כבש כשב:
מימי הגבעה חטאת ישראל, במות און וחטאת ישראל שהוא עבודת אלילים, זה היה ביד ישראל עוד בימי הגבעה, שעוד בעת ההיא הקימו בדן את פסל מיכה, וע"כ שם ירבעם את העגל האחד בדן שכבר נקבע שם המקום לעבודת הפסל מימי קדם, וז"ש שם עמדו, ששם בדן עמדו הבמות והפסילים מימי קדם, וכבר אמרו חז"ל שלכן לא הצליחו ישראל בב' פעמים הראשונים שלחמו על הגבעה וקנאו קנאת ה' ע"ד הזנות, מפני שלא קנאו על פסל מיכה, וז"ש לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה שהלא המלחמה שלחמו בגבעה על בני עולה שהם בני בנימין המלחמה הזאת לא השיגה את הבמות של פסל מיכה, כי הם עמדו, ולא בטלום בעת ההיא, וזה סימן שכבר נטו ישראל מאז אחרי עבודת אלילים, ולכן לא קנאו עליה:
