וְחָלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּעָרָ֔יו וְכִלְּתָ֥ה בַדָּ֖יו וְאָכָ֑לָה מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃

וְתָחוּל חַרְבָּא בְּקִרְווֹהִי וְתִקְטֵיל גִבְּרוֹהִי וּתְשֵׁיצִי רַבְרְבוֹהִי מִמַלְכִי עֲצַתְהוֹן:

וחלה - כמו: יחולו על ראש יואב ולא חלו בהם ידים ידי האויבים.

וכלתה בדיו - סעיפיו כמו ותעש בדים וזאת הרעה באה להם ממועצותיהם.

וחלה. לכן תחול החרב בעריו ותכלה את גבוריו:

ואכלה. הנה החרב תאכל את כלם מסבת מועצותיהם אשר יעצו לבקש עזר ממלכי מצרים ולא פנו אל ה׳:

וחלה. תשכון כמו על ראש רשעים יחול (ירמיה כב):

וכלתה. מל׳ כליון:

בדיו. ענפיו כמו ותעש בדים (יחזקאל י״ז:ו׳) ור״ל גבוריו:

וחלה, אבל הם לא שמעו לעצתי והתיעצו לשלוח מלאכים אל מלך מצרים ועי"כ בא עליהם מלך אשור והגלה אותם, א"כ מה שחלה חרב בעריו וכלתה בדיו וענפיו ואכלה את הכל, לא אני החייב בדבר, כי זה היה ממועצותיהם, שהם בעצמם ע"י עצתם הרעה גרמו להם כל זאת כי לא אבו לעצתי: