אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃

אֲקַבְּלִינוּן בִּתְיוּבְתְּהוֹן אֶשְׁבוֹק לְחוֹבֵיהוֹן אֲרַחֲמִנוּן כַּד יְתוּבוּן בִּנְדָבָא אֲרֵי תַּב רוּגְזִי מִנְהוֹן:

ארפא - מלת משובה לגנאי בכל המקרא ואיננו כאומר משובתם בכל מקום שהכיתים, רק המשובה בנשמה כחולי בגוף על כן מלת ארפא כנגד הכה אפרים.

אהבם - אהבת נדבה הפך ימאסם אלהי.

כי שב - הפך חרה אפי בם:

ארפא משובתם. כאשר יאמרו כן אז אסלח על מה שהלכו בדרך שובב ומרדו בי:

אוהבם נדבה. ואז אאהב אותם בנדבת לבי אף שאינם ראויים אל אהבה כי הוידוי די להסיר האיבה ולא להביא אהבה:

כי שב אפי ממנו. ותשאר א״כ האהבה הראשונה:

משובתם. ענין מרידה והליכה בדרכי הלב כמו שובו בנים שובבים (ירמיהו ג׳:י״ד):

ארפא, ה' משיב להם, אני ארפא תחלה את משובתם, מדמה השובבות שלהם כמכה דבוקה בם, וארפא את המכה, שע"י התשובה ירפאו ממכתם, ואח"ז אהבם נדבה אשוב לאהבה אותם, שלא לבד שאשא להם את העבר כי אאהב אותם וזה אעשה מצד נדבת לב, אחר כי שב אפי ממנו, היינו מן משובתם, שעד עתה חרה אפי על משובתם וע"י שישוב אפי אשוב לאהבה אותם: