וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃

וְאִינוּן לָא יָדְעִין אֲרֵי אֲנָא בָּרְכֵית לְהוֹן עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְכַסְפָּא אַסְגֵיתִי לְהוֹן וְדַהֲבָא מִנֵיהּ עֲבָדוּ לְטַעֲוָתָא:

והיא - עד עתה כי היתה אומרת כי הבעלים שתקטיר להם הם הטיבו לה, כדרך ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים.

עשו לבעל - הצורפים עשו צורות מזהב וכסף ליפות הבעל. ובספרד היה חכם מפרש הבעל בעל הבית הצומח בחכמת המזלות, כי כן יקראו בתים למזלות ולהם הם עובדים, כי הם צבא השמים.

והיא לא ידעה. מתחילה לא שמה על לבה לדעת אשר אני הוא הנותן לה הדגן וכו׳ והכל ממני כי אין דבר ביד מערכת השמים:

וכסף וגו׳. והנה הכסף והזהב אשר אני הרביתי לה עשו הם לבעל והוא צורה מה עשוי לצבא השמים והם היו מיפים אותה בכסף ובזהב כמ״ש בכסף ובזהב ייפהו (ירמיהו י׳:ד׳):

והתירוש. כן יקרא ענבי היין:

והיצהר. הוא השמן כמו תירושך ויצהרך (דברים י״א):

והיא לא ידעה זה בא מסבת שלא ידעה שגם בתחלה שעבדה ע"ז והיה לה כל טוב, לא היה זה ע"י מאהביה ושפע הכוכבים, רק כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר, ור"ל שזה האות שגם עתה עדן היא מאמנת בע"ז וחושבת שהטוב שהיה לה תחלה היה מן שפע הכוכבים וע"ז, ואינה יודעת שישראל אין עומדין תחת המערכה, וכל השפע שהיה לה היא השגחיית שה' נתן לה הדגן והתירוש רק הם כפרו בטובת ה', עד שעת שהרבה להיטיב עמה בהשגחתו עד שכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל מכספי ומזהבי שנתתי לה לא שהבעל נתן לה מאומה, באופן שהטוב שהיה לה עד עתה היה השגחיי והרע שמגיע לה עתה הוא בעבור שסר ממנה ההשגחה על כן כלאה הארץ את יבולה והשמים נעצרו: