וַאֲמַנֵי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא מִתַּמָן וְיַת מֵישַׁר עָכוֹר לְתַחֲמוּדֵי נְפַשׁ וְיִתְנְהוֹן תַּמָן לְמֵימְרִי כְּיוֹמֵי קֳדָם וְאַף אֲנָא אַעְבֵּיד לְהוֹן נִסִין וּגְבוּרָן כְּיוֹם מִסַקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
ונתתי לה את כרמיה..- הפך והשימותי גפנה.
ותחת עמק עכור - שעכרתיה, שהוא - עמק יזרעאל, ישוב לפתח תקוה.
וענתה - תנגן ותשיר, כמו: ותען להם מרים. ויש אומרים: ותדור שמה מגזר מעון ויפרש, ככתוב: וענה איים באלמנותיו והוא רחוק בעיני.
משם. מן הליכת המדבר הזה מן האהבה הבאה שמה ר״ל מן הערת הלבב תשוב אלי ואחזיר לה את כרמיה:
ואת עמק עכור. העמקים שהיו עכורים ונשחתים בהיותם בגולה תשוב להיות פתח תקוה ר״ל יהיו חמודים כפתח נחמד אשר יקוו אנשים לבוא כו:
וענתה שמה. תרים בכרמים קול שיר כמו ששרתה בימי נעוריה ר״ל עד שלא גלו ממנו:
וכיום עלותה. וכמו ששרתה ביום עלותה מארץ מצרים שאז שררו בשמחת לבב שירת הים:
עכור. ענין השחתה כמו ועמק עכור (ישעיה ס״ה):
וענתה. ענינו הרמת קול שירה כמו ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א):
ונתתי לה את כרמיה משם, הכרמים שלקח מהם כמ"ש והשמותי גפנה ותאנתה יתן להם משם, תפס המשל ששם ישוב הבעל לאהוב את אשתו בהיותה באמנה אתו ויחזיר לה הכרמים שלקח מאתה בעבור זנותה. ובנמשל ידמה אותה כימי צאתה מארץ מצרים שהוציאם אל המדבר ושם קבלו את התורה והאמונה והיו תחת השגחתו המיוחדת ושם ראו את אותותיו ואת מעשיו, ושם אין הזונים נמצאים כי המערכת לא ישפיעו טוב בתהו יליל ישימון, שלפי הטבע אין שם לחם ומים ואף כי גפן ותאנה, רק אני אתן לה את כרמיה ר"ל את פרנסתה וצרכיה, כי בגלותם יחוייב מצד הטבע שיהיו חסרים כל טוב כי מנעו מהם קנות שדות וכרמים ועשות מקנה וקנין רק בהשגחת ה' המופלאת יהיה להם שארית וימצאו כל מחסורם, וגם יכוין על הכרמים הנפשיים שהם התורה והאמונה שמסרו נפשם עליה בגלותם בימי ההרג והשמד, והם הכרמים שדבר עליהם בשיר באמרו כרמי שלי לא נטרתי כמ"ש בפירושי שם, עד שלבסוף אתן להם את עמק עכור לפתח תקוה, שיסיר מהם קושי השעבוד באחרית הימים וימצאו חן וחסד בכ"מ גלותם ויתחילו לקוות אל החירות והגאולה, וענתה שמה כימי נעוריה שישובו הנסים שנעשו עמהם בימים הקודמים, וימי נעוריה מרמז על הנסים שהיה להם בימי קדם כמו בעת כיבוש הארץ ובעת נבנה המקדש בימי שלמה, וכיום עלותה מארץ מצרים הם הנסים שנעשו להם במצרים ועל ים סוף:
