כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַֽהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃

אֲרֵי טְעַת כְּנִישְׁתְּהוֹן בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא בְּהִיתוּ מַלְפֵיהוֹן אֲרֵי אָמְרָה אֱהַךְ בָּתַר עַמְמַיָא רַחֲמֵי מְסַפְּקֵי מֵיכְלִי וּמִשְׁתִּי כְּסוּת מֵילָא וּבוּץ מְשַׁח כָּל פַּרְנוּסָי:

כי הובישה הורתם - וטעם מאהבי - פועל יוצא לשנים פעולים, כי בקשו שהייתי אוהבת אותם בעבור מתנותם ושאומר: כי מימי הוא התירוש והביא ראיה ותירושי במועדו, לא דבר נכונה כי התירוש ותירושי כנגד ושיקויי.

וטעם מימי - כמו ואכלכלם לחם ומים והנביא אמר: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, ומים בכסף תתן לי.

כי זנתה אמם. כללות האומה סרתה מעלי:

הובישה הורתם. האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ״ש:

אחרי מאהבי. אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וכו׳ ר״ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם:

הובישה. מלשון בושה:

הורתם. מלשון הריון:

צמרי ופשתי. מלשון צמר ופשתים:

ושקויי. מל׳ משקה:

כי זנתה אמם, ולכן בניה הם בני זנונים, והגם שי"ל שרוב בעילות אחר הבעל וגם אם האם זנתה הבנים כשרים, אבל הלא הובישה הורתם שהיא הובישה את ההריון של הבנים עד שהם ספק ממזרים, כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, כי מה שרוב בעילות אחרי הבעל הוא דוקא אם היא זונה בצנעה, ואם היא עדיין תחת רשות בעלה ונזונית על שולחנו שאז הוא העקר ורוב הבעילות הם ממנו, אבל היא כבר נפרדה מן הבעל, הן מצד שהיא מפרסמת את זנותה ואמרה בפרסום אלכה אחרי מאהבי, ויוצאת מרשותו לרשות הזונים, הן מצד שלפי דבריה אינה נזונית עוד משל בעלה רק מקבלת מזונותיה מן הזונים והם נותנים לחמי ומימי, וכן המלבושים, הם נותנים צמרי ופשתי שתטוה לה בגדים, וכן יתר צרכיה שמן לסוך, ומשקים להתענג כמו יין וחלב, וממילא רוב בעילותיה הם מן הזונים ובניה בני זנונים, והנמשל שהכנסיה נפרדה מה' לגמרי ועובדת ע"ז בפרהסיא, וחושבת שכל שפעה והצלחתה באים מצד מערכת הכוכבים והמזלות ושה' לא ייטיב ולא ירע ואין תועלת מעבודתו כלל, ובזה נהיה ככל משפחות האדמה לשרת עץ ואבן, ולכן לא ירחם ה' גם על הטובים וישליך את כולם מעל פניו: