חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח־לֽוֹ׃

אִתְחַבָּרוּ לְטַעֲוָתָא בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁבָקוּ לְהוֹן יַת פּוּלְחָנָא:

חבור - יש אומרים:

כי עצבים - כמו: וכל עצביכם. והנכון: כמו העצב נבזה לעצבי כנען והכל מגזרת עצבון, כי אין תועלת בפסיליהם רק עצבים. והטעם: מחוברים הם לפסילים הם חברתם.

הנח לו - עד שיסור אותו אולי יפקחו עיניהם.

חבור. הנה אפרים נתחבר הרבה אל העצבים לכן הנח לו ואל תוכיחו כי א״א להפרישו מהם:

עצבים. כן יקראו העכו״ם:

חבור עצבים אפרים שהמלך שלהם (שהמלכות נקרא ע"ש אפרים) הוא מחובר אל העצבים ואינו רוצה להפרד מחברתם, כמ"ש בירבעם בן יואש ויעש הרע בעיני ה' לא סר מחטאת ירבעם (מ"ב שם) לכן אני מצוה אותך אתה יהודה, הנח לו, הפרד ממנו ואל תבואו הגלגל ואל תתערב עמו: