עָשׁ֥וּק אֶפְרַ֖יִם רְצ֣וּץ מִשְׁפָּ֑ט כִּ֣י הוֹאִ֔יל הָלַ֖ךְ אַחֲרֵי־צָֽו׃

אֲנִיסִין דְבֵית אֶפְרַיִם כְּבִישִׁין בְּדִינֵיהוֹן אֲרֵי אִתְפְּנִיאוּ דַיָנֵיהוֹן לְמִטְעֵי בָּתַר מָמוֹן דִשְׁקָר:

עשוק אפרים - עשקוהו מלכיו ורימוהו.

כי הואיל הלך - שנים פעלים עוברים, כמו: הגשם חלף הלך לו, כי הואיל שהלך אחרי מצות אנשים והוא צו, כמו: צו לצו. ויפת אמר: כי אפרים יהיה עשוק מהגוים.

עשוק. הלא ראו שאפרים עשוק ביד האויב וכתות במשפט פורעניות על כי רצה ללכת אחר אותה צוואה של ירבעם בדבר עגלי הזהב ולא שעשה מחמת אונס כ״א גם הוא חפץ בזה ועם כי יהודה ראה העון והגמול ולא לקח מוסר:

עשוק. ענין שדידה וגזל:

רצוץ. ענין שבירה וכתיתה כמו עשוק ורצוץ (שם כח):

הואיל. ענין רצון כמו ויואל משה (שמות ב):

צו. מל׳ צואה:

עשוק אפרים, ר"ל השבטים הם יהיו למשסה רק ע"י העברה הכללית לא ע"י המשפט, אבל שבט אפרים עצמו שהוא החטיא את הרבים הוא יהיה רצוץ משפט, לא מצד העברה רק מצד המשפט והדין, כי הואיל ר"ל שהוא התחיל בעברה תחלה והלך אחרי ציוי של ירבעם שהיה משבטו והם החזיקו בידו בדבר העגלים להחטיא את הרבים: