בְּצֹאנָ֣ם וּבִבְקָרָ֗ם יֵ֥לְכ֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א יִמְצָ֑אוּ חָלַ֖ץ מֵהֶֽם׃

בְּעָנְהוֹן וּבְתוֹרֵיהוֹן יַהֲכוּן לְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְלָא יִשְׁכְּחוּן סְלִיק שְׁכִנְתִּי מִנְהוֹן:

בצאנם - שב אל יהודה לבדו שבית המקדש בנחלתם.

חלץ - כבודו מהם כאשר יאמר אלכה ואשובה אל מקומי. ולמה חלץ מהם? כי בה' בגדו.

בצאנם. עם כי ילכו בני יהודה אל בה״מ לחלות פני ה׳ עם הבאת קרבנות עכ״ז לא יהיה נמצא להם כי חלץ מהם וסר שכינתו מביניהם:

חלץ. ענין השמטה והסרה כמו צדיק מצרה נחלץ (משלי י״א:ח׳):

בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' אז לא יעמידו עוד שומרים למנוע את העם מלכת ירושלים, כי בהפך אז ילכו לבקש את ה' בירושלים ויביאו עמם צאן ובקר להקריב בבהמ"ק, אבל אז לא יועיל להם הבקשה כי לא ימצאו אותו עוד, כי כבר חלץ מהם והתרחק מאתם, (וגם ר"ל כי מה שיבקשו את ה' בחוץ ע"י קרבנות בזה לא ימצאו אותו, כי לא בבית מקדשו ימצא ה' רק בתוך לב האומה ובקרב נפשם שם מעונו עת יתקדשו וילכו במצותיו, כמ"ש ושכנתי בתוכם, ואחר שחלץ מהם ומתוכם לא ימצאו אותו מבחוץ):