וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹא־שָׁ֙בוּ֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכׇל־זֹֽאת׃

וְיִמְאַךְ יְקָר יִשְׂרָאֵל וְאִינוּן חָזָן עַל דְלָא תָבוּ לְפוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָהוֹן וְלָא בְעוֹ מִן קֳדָמוֹהִי בְּכָל דָא:

וענה - פירשתיו.

ולא שבו אל ה' - כעניים שאין להם מה יתנו עוד לגוים שיעזרום.

וענה. יכנע:

גאון ישראל בפניו. ר״ל בעיניו ראה השפלת והכנעת גאונו ועכ״ז לא שבו אל ה׳:

בכל זאת. עם כל הפורעניות הזאת הבאה עליהם לא בקשוהו ועדיין לא לקחו מוסר:

וענה. ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳):

גאון. מלשון גאוה ורוממות:

וענה נגד מ"ש למעלה (ה' ה') שבעת אשר יענה גאון ישראל בפניו אז בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' וישובו בתשובה, אומר עתה הגם שענה גאון ישראל בפניו, בכל זה לא נכנעו אל ה' ולא שבו אל ה', לשוב בתשובה וגם לא בקשוהו בכל זאת לבקש את ה' בקרבנות ובתפלה רק בקשו עזר מן העמים: