י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצְצִֽים׃

יוֹמָא דְמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן מַלְכְּהוֹן שְׁרִיאוּ רַבְרְבַיָא לְמִשְׁתֵּיהּ עִמֵיהּ חֲמַר נְגַד לִידֵי סִיעַת שַׁכְּרִין:

יום - שימליכו מלכם שיקרא אותו היום יום מלכינו ישכירוהו ביין, אז ימשך ידו עם הלוצצים וזאת המלה מפועלי הכפל, שהוא לצץ ואילו היתה מלוצצים היתה מהפעלים שהם עלומי העי"ן, מגזרת לץ ששרשו ליץ, על כן הוא מכפולי הלמ"ד, על כן תופפות ומתופפות שנים שרשים.

ומלת החלו - מחלי, כמו הראו ומלכינו הוא הפעול והשרים הם הפועלים.

החלו שרים - את המלך מן השכרות וכמוהו: מחלה לב פועלת מחלה את הלב מהבנין הנוסף, שהוא החלה.

וטעם חמת מיין - בחסרון בי"ת בחמת מלא יין, ופירושו: כמו מן החמת ונסמך, ככה כמו דלת וסגור דלתך בעדך והעד מספח חמתך ואף שכר, שהוא כטעם הזה.

יום מלכנו. ר״ל ביום שמחת מלך ישראל כיום הלידה או יום המלכתו אז נעשו השרים חולים בעבור נאדות מהיין כי הרבו למלאותם לשתיה ונעשו חולים מרבוי השכרות:

משך ידו. כ״א משך ידו מתקון המדינה להתחבר עם הלוצצים:

החלו. מל׳ חלי:

חמת. הוא נאד וכן וחמת מים (בראשית כא):

לוצצים. מל׳ לץ:

יום מלכנו, כשהגיע יום מפלת המלך יום המרד שרצו להרגו, אז בלילה שלפני יום המרד לא עסקו בניאוף, כי אז התאספו הקושרים להתיעץ איך יקימו מזימות לבם, ובהתועדם שתו יין כל הלילה עם השרים עד שהשרים נעשו חולים ע"י היין, ועי"כ לא יכלו שרי המלך לעמוד ולהזהר מן הקשר ולשמור את ראש המלך, וז"ש שאז החלו שרים שעשו אותם חולים ע"י חמת מיין ר"ל ע"י חמום של היין, אשר היין משך ידו את לוצצים, שאז גבר ידו של היין וימשוך בין הלוצצים עם כל מחנותיו: